<h1>סמ"ג עשין סימן י"ב</h1>
<h2>דף כט.</h2>
ובמסכת נדרים אמרו, מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר מותר ללמדה בשכר (לשון רמב"ם ת"ת פ"א ה"ז), שכר שימור קטן או שכר פיסוק הטעמים. אבל תורה שבעל פה אסור ללמדה בשכר שנאמר ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני וגו' מה אני למדתי אתכם בחנם אף אתם בחנם וכן תלמדו לדורות בחנם כמו שלמדתם ממני, לא מצא מי שילמדנו בחנם ישכור מלמד שנאמר אמת קנה, ואע"פ כן אסור לו ללמד לאחרים בשכר שנאמר ואל תמכור (ע"פ רמב"ם שם ע"ש ובלח"מ). ובירושלמי דפרק אין בין המודר (נדרים דף י"ד ב') גרסינן חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי אתם מלמדים בחנם מקרא ותרגום וכן חמי[י] מתנינייה נסבין אגרהון אמר רבי יודן בר ישמעאל שכר בטלה הן נוטלין. ובטעם זה יתישב מה שאומרין בפרק אחרון דכתובות (ק"ו א') דמלמדי הלכות שחיטה והלכות קמיצה היו נוטלין שכרן מתרומת הלישכה, ובפסיקתא (ויקרא רבה פ"ל א') פירש רבי חייא ורבי ברכיה בשם רבי נהוראי כתיב (ירמיהו ל' כ') ופקדתי על כל לחציו ואפילו [על] גבאי צדקה, חוץ משכר סופרים ומשנים שאין נוטלין אלא שכר בטלה בלבד שכל שכר דבר אחד מן התורה אין בריה יכולה ליתן.
